שאלה טובה, על המפה כן, אך על פי הדיוק של זמני הרכבות והאוטובוסים נראה שזה בגרמניה או שוויץ…
משיחות עם מקומיים מתברר שהצפון והדרום מאוד שונים…

אכלתי בעיקר במקומות שאין בהם תיירים, המחירים סביר וזול, הסתכלתי על מחירים באזורים מלאיי תיירים והם היו כמה עשרות אחוזים יותר גבוהים, בין המסעדות במרכז של המרכז לבין מסעדות 100 מטר משם הפרש של כ-30% ואם מתרחקים עוד קצת מרוויחים עוד 10-20%… על אותו האוכל.
קפה כמעט בכל מקום עולה רק 1 אירו. בשדה תעופה 1.20 אירו, מה שמאוד הפתיע אותי, ברוב המקומות בשדות תעופה המחירים מאוד מוגזמים.
האוכל (בכל המקומות שישבתי) מאוד טעים והמנות גדולות (אפילו בשבילי).
קניתי גם דברים לבית, שמנת עם יותר מ-30 אחוז שומן, חלב של כמעט 4%, לחם מקמח מלא, מי טוניק… חגיגה בכל מקום… בבית ומחוצה לה.

הייתי במסעדה עם תפריט של 6 דפים על פיצות מכל מיני ערים של איטליה, הזמנתי פיצה עם אגסים מקורמלים ובזיליקום! קצת חששתי אך עכשיו אני צריך להכין אחת כזו בבית.

מה שצריך להתרגל זה לשעות פתיחה של מקומות עם אוכל, הרוב פותחים 1.5-2 שעות בצהרים
סוגרים ופותחים בסביבות 17:00 לאפריטיבו
בסביבות 18:00-19:00 יש ארוחת ערב עד חצות ולעיתים עד 02:00.

אם רוצים לאכול בשעה שלא מקובלת על המילנזים האופציות די מוגבלות.

הלוואי עלינו בימים אלו, אמן!
כ-4 אירו תחבורה יומית ללא הגבלה ובכל דרכי התחבורה: אוטובוס, טראם, תחתית, רכבת… 24/7 כולל שבתות, חגים, יום כיפור וחיות דומות…
יש אפילו כמה טראמים רטרו, יצא לי פעם אחד, ממש חוויה. כיסאות מעץ ואווירה של לפני 50 שנה.

לקחתי סיור גרפיטיים, לשמחתי (ופחות לשמחת המדריכה) הייתי היחיד שהגיע… היא הסבירה לא רק על הגרפיטיים אלא גם על מילאן.
הסיור מתחיל הקיר גרפיטי צמוד לכנסייה. הכנסייה יזמה את הפרויקט על מנת לנסות לגרום לאנשים להפסיק להשתין על הקיר הצמוד לכנסייה… הצלחה חלקית, הגרפיטיים ממש מרשימים, אז יש פחות אנשים שמשתינים שם, אך לחלק שממש שיכורים זה לא ממש מפריע.

יש הרבה גרפיטיים פוליטיים, וכאלו שמצחיקים…

ציפויי אבן, בידה, וכל מה שהיית רוצה שיהיה בבית.
גם קרוב למרכז ועם הרבה תחנות של תחבורה ציבורית במרחק הליכה של 50-700 מטר

ארמון ממש גדול, מוזאונים בתוכו, גנים, שער ניצחון, אגם, מזרקה, המון אנשים מקומיים ותיירים ועוד ועוד

במחיר די זניח (5 אירו) קניתי כרטיס כניסה לכל המוזאונים שבארמון, לצערי היו 2 סגורים לרגל שיפוצים. אחד של לאונרדו והשני של עתיקות מיצריות. מקווה שעד שאגיע שוב יגמרו לשפץ.

המבנה עצמו לא פחות יפה ומרשים מהמוצגים במוזאון.

כ-900 כלי מוזיקה מכל מיני מקומות בעולם ומכל מיני תקופות.
גן עדן לג'ינג'ים

בעיניי הגדול מכולם, גדול אפילו מלאונרדו.
הגאון עבד על הפסל הזה כ-12 שנה עד לימים ספורים לפני שהוא מת (בגיל 88) אדריכל, פסל, צייר, משורר ואלי עוד דברים שאני לא יודע… רב אשכולות (כמו שכל אדם אמור להיות).
ציטוטים:

• איבר ברשימה לא ממוספרת“ראיתי מלאך בתור השיש והוצאתי את כל מה שמיותר עד ששחררתי אותו”
• “לכל אבן יש בתוכה פסל, העבודה של הפסל זה לגלות אותו”
• “הסכנה הכי גדולה זה לא לכוון גבוה ולא להגיע, אלה לכוון נמוך ולהצליח”

אין מה לדבר, רק לראות

ה-Duomo.
מרכז מילאן מוקדש לי, עמנואל השני…
במרכז נמצאים רוב התיירים וגם הקטדרלה המדהימה של מילאן

גם לא נסעתי למספיק ימים ום היה תור ענק לכניסה… אז הסתכלתי מבחוץ ורשמתי לעצמי פעם הבא לקנות כרטיסים מראש.

יש כל כך הרבה לכתוב על ציור הקיר המפורסם של לאונרגו שלא יודע מאיפה להתחיל…
מי שרוצה יכול למצוא לא מעט מידע באינטרנט…

• הציור נמצא בחדר האוכל של מנזר ושרד הרבה אסונות מאז שהוא צוייר
• השיחזור אחרון (נגמר לא מזמן) לקח 20 שנה
• הציור התחיל להתפורר אחרי כ-70 שנה כי לאונרדו צייר אותו על טיח יבש (משתי סיבות: הוא לא ידע לצייר פרסקו, ופרסקו צריך לצייר מהר, תוך 7-8 שעות… לאונרדו ידע שהוא עובד לאט)
• לקח ללאונרדו 4 שנים לצייר מה שהוא התחייב לעשות ב-8 חודשים
• הנזירים רצו גישה יותר טובה בין המטבח לחדר האוכל ובנו דלת חדשה… חתכו את הציור…שנים בודדות אחרי שהוא צוייר, זו הסיבה שהיום לא רואים חלק מהרגליים מתחת לשולחן (ישו זה אחד ממחוסרי הרגליים)
• במלחמת העולם השנייה המנזר הופצץ, שרדו 2 קירות וכמה שנים הציור של לאונרדו וציור הצליבה שמולו היו באולם ללא תקרה.
• הציור מדהים ביופיו, בגודלו ובחידושים שלאונרדו עשה… אין הילות, הוא צייר את “אני יודע שאחד מכם הולך לבגוד בי” במקום חלוקת הלחם המסורתית. יודה איש קריות יושב בשולחן עם כולם (ולא מבודד בצד השני של השולחן). יש עוד הרבה סימלויות בציור…

המדריכה המגניבה סיפרה לי שרציף 20 של התחנה מלא גרפיטיים, אז הלכתי וגיליתי שהיא לא עבדה עליי.

לאן שלא הלכתי נהניתי.

נכון, יש עוני ויש מקבצי נדבות. לא הכל מבריק ומצוחצח, אך העיר נקייה ונעימה.

בית קברות ענק, לא רק לנוצרים, יש גם חלקה ליהודים… פסלים, עצים וגינות.

קמפארי, טוסקניני ופררי קבורים כאן. וגם עטד כמה מפורסמים.
בצילומים תראו גם ש-פסטה קבורה כאן, אך למרות זאת הייתה פסטה בכל מסעדה. האמת שחיפשתי מסעדה איטלקית ולא מצאתי…

לצערי היה סגור, כי מה שכתוב באינטרנט ובשלט הכניסה לא זהים, בכל זאת הצלחתי להסתכל קצת דרך הגדר.

מהמקום הזה התחיל הסיור גרפיטיים, גם אחד משערי העיר בקרבת המקום.
רציתי לראות את כל הדערים, אבל הייתי צריך עוד יומיים שלוש כדי לראות את כולם.

היו במילאן כמה דברים שגרמו לי להתנגשות קוגניטיבית…

• רוב הנשים יפות עם כפות רגליים גדולות.
• תחנת רכבת גדולה עם רכבות מחלקה ראשונה אבל פותחים את שערי התחנה על ידנית על ידי סיבוב מנואלה.
• למרות שמליאן עיר חדשה ברובה היא נראית ישנה
• מלא כנסיות ורוב אנשים חילוניים
• לפני כשנה התחילו משלוחי אוכל, כולם מתבצעים עם אופניים או אופניים חשמליים, רוב השליחים פליטים.

לסיכום: מקווה שבקרוב אשוב לשם